הכרעת דין בתיק ת"פ 342/04

מבוא

1.       סכסוך בין שתי חבורות של צעירים בבית-שמש - אשר תחילתו במחלוקת כספית על סכום פעוט יחסית ושהמשכו גלש לשתי תגרות - התדרדר ביום 27.2.04 בשעות הערב למסע עונשין ונקמה, שבמהלכו תקפו בני חבורה אחת את יריביהם, באמצעות סכינים ומברגים. לדאבון הלב, כתוצאה מהתקיפה האלימה קופדו חייו של המנוח אלכסנדר קוזוקין ז"ל (להלן - המנוח), אשר היה בן עשרים ואחת במותו.

התקרית הקטלנית התרחשה עת שהו שמעון זרביאלוב, אלכסנדר דרבצ'וב והמנוח, בדירת-חדר במבנה חד-קומתי ברחוב עמק הזיתים 28 בבית-שמש (להלן - הדירה). השלושה הופתעו על-ידי חבורת אנשים, שנכנסה לדירה והחלה לתקוף אותם באמצעות סכינים ומברגים, בעיקר בפלג גופם התחתון. המנוח נפגע ממספר דקירות בירכו הימנית, אשר אחת מהן, שחדרה לעומק של 9 ס"מ לאיזור המפשעה, הייתה קטלנית. היא פגעה בוריד הירך והסבה דימום ניכר שגרם למותו, על-אף מאמצי הצוותים הרפואיים להציל את חייו. חבריו של המנוח, זרביאלוב ודרבצ'וב, נדקרו אף הם בירכיהם, ונזקקו לטיפול רפואי שכלל את תפירת החתכים וחבישתם.

באירוע הופגנה הקלות הבלתי נסבלת של "תרבות הסכין" שפשתה במקומותנו, אשר גבתה, למרבה הצער והכאב, מחיר כבד של נטילת חיים, זאת על-רקע סכסוך שמקורו במחלוקת על סכום כספי של מה בכך.

האישום

2.       בכתב-האישום נטען, כי הנאשמים וארבעה אחרים - שלומי יוסף, אריק יוסף, שלומי אזולאי ויוסף קוזוקין (להלן - האחרים) קשרו קשר להגיע לדירה ולתקוף בסכינים את זרביאלוב ודרבצ'וב (להלן - הנפגעים) ואת המנוח, ולהסב להם חבלות חמורות. הקשר הפלילי האמור נקשר עובר ליום 27.2.04, לאחר שני עימותים אלימים שהתרחשו בבית-שמש, אשר בהם היו מעורבים, בין-היתר, האחרים והנאשמים או חלקם, ומטרתו הייתה לנקום במתלוננים ובמנוח על אירועי הימים הקודמים. על-פי האישום, בערב האירוע הצטיידו הנאשמים והאחרים בסכינים, מברגים ומקלות, והגיעו לדירה הנ"ל, כשחלק מהם  נסע לזירה ברכב מסוג סיאט איביזה (להלן - הרכב). הנאשמים והאחרים דפקו בדלת הדירה, ומשנפתחה - פרצו לתוכה, החלו להכות ולדקור את יושביה, פצעו שניים מהם וגרמו למותו של המנוח, כמתואר לעיל.

עוד נטען בכתב-האישום, כי לאחר האירוע האמור ברחו הנאשמים והאחרים מן הדירה, כאשר הנאשמים 1 ו-2 וחלק מחבריהם נמלטו ברכב ועשו דרכם לרמלה, כי במנוסתם השליכו את מכנסיו המגואלות בדם של אריק יוסף ליד מושב תעוז, ותאמו ביניהם גרסה כוזבת שתרחיק אותם מהזירה. בהגיעם לרמלה פנו הנאשמים 1 ו-2 לדירתה של הגב' פאני אבנעים ותיאמו איתה גירסת אליבי בדויה. לבסוף ניקו, ביחד עם אחרים, את הרכב מכתמי הדם של אריק יוסף, שנחתך באצבעו במהלך האירוע.

על-יסוד הנטען לעיל, הואשמו שלושת הנאשמים בהריגת המנוח - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), ובגרימת חבלות לזרביאלוב ולדרבצ'וב בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1)  לחוק. הנאשמים 1 ו-2 אף הואשמו, בנוסף,  בשיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

          בגין האירועים הנדונים הגישה המאשימה כתב-אישום נוסף, בת"פ 341/04, נגד המעורבים האחרים - שלומי יוסף, אריק יוסף, שלומי אזולאי ויוסי קוזוקין, אשר הואשמו בעבירות זהות, ושמשפטם התנהל לפני כב' השופט ע' חבש. המאשימה בחרה להגיש שני כתבי-אישום נפרדים, נגד האחרים ונגד הנאשמים, בשל הצורך להשמיע מטעמה, כעדי תביעה בתיק דנן, שלושה מבין ארבעת האחרים.    

עיקר יריעת המחלוקת

3.       כאמור, האירוע האלים עצמו, כמו גם תוצאותיו הטראגיות, לא היה שנוי במחלוקת על-ידי מי מהנאשמים. כל השלושה טענו, כי לא היו בחבורת התוקפים, לא נכנסו לתוך הדירה וממילא לא תקפו את המנוח או מי מחבריו. הנאשם 1 הודה בעבירת שיבוש הליכי המשפט שיוחסה לו בכתב-האישום (עמ' 9), והנאשם 2 למעשה לא חלק אף הוא על החלק שנטל בשיבוש זה.

הנאשם 1, נמרוד אביכזר, טען, כי אינו קשור כלל לאירוע, לא היה שותף לתכנונו ואף לא היה מעורב בתקריות שקדמו לו. בחקירתו במשטרה ובתשובתו הראשונה לאישום הוא  דבק בגרסת האליבי הבדויה. בהמשך הדיון, שינה את גרסתו וקשר עצמו לזירת האירוע ולחבריו. לדבריו, נקלע לזירה בדרך מקרה, אך שהה מחוץ לדירה במהלך אירוע התקיפה שהתרחש בתוכה, ורק הצטרף לתוקפים בהימלטותם לרמלה.

          הנאשם 2, גלעד יוסף, טען, כי לא היה מעורב בתכנון האירוע, כי הגיע לזירה רק על-מנת להשכין שלום בין החבורות היריבות, וכי כלל לא נכנס לדירה בעת התקיפה, אלא המתין לחבריו בקרבת הבניין. לדבריו, פגש בתוקפים בעת מנוסתם מהדירה, והצטרף לנסיעתם בהימלטותם לרמלה.

          הנאשם 3, רובין קוזוקין, טען בעדותו, כי לא נכח בדירה או בקרבתה, לא היה שותף לתכנון התקיפה ולא נטל בה חלק כלשהו במישרין או בעקיפין. לדבריו, חלף ברכב על-פני זירת האירוע רק לאחר שהתקרית הסתיימה, עת היה בדרכו לדירת חברו. בא-כוחו ביקש לאמץ את עדותו; ולחלופין טען בסיכומיו, כי גם אם ייקבע - על יסוד עדויות התביעה - שהלה הצטרף לתוקפים בדרכם לעבר הדירה, הרי שיש להסיק ממכלול הראיות, כי הוא התחרט ולא המשיך בדרכו, וכי נותר מחוץ לדירה מבלי שנטל חלק בתקיפה.

          המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במישור העובדתי - בשאלה האם הנאשמים, או מי מהם, נטלו חלק באירוע התקיפה; ובהיבט המשפטי - בשאלה האם ניתן לייחס לכל אחד מהם את האחריות הפלילית לעבירות ההריגה וגרימת החבלה בכוונה מחמירה.

ההליכים

4.       על-רקע התמקדות המחלוקת בשאלות האמורות, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית נרחבת בדבר הגשת מוצגים, אשר תרמה  לייעול הדיון. מסמכים רבים (הודעות, זכרונות-דברים של שוטרים, דו"חות וחוות-דעת רפואיות) הוגשו במקום עדויות; ומסמכים אחרים, לא מעטים, הוגשו כתחליף לעדויות בחקירה ראשית.

          שמיעת כל עדויות התביעה, למעט עדויותיהם של שלושה מהאחרים  שהועמדו לדין בת"פ 341/04 - השותפים לדבר עבירה על-פי הנטען (להלן - השותפים) - נסתיימה זה מכבר בשתי ישיבות שהתקיימו במועדים  30.5.04 ו-6.6.04. מאז, נדחה הדיון בהסכמת הצדדים, מעת לעת, נוכח הימשכות ההליכים בת"פ 341/04, והמניעה מלהעיד את השותפים בטרם יסתיים משפטם, זאת לאור הלכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2), 477).

ביום 6.12.04 הגישה המאשימה בקשה להעדת השותפים חרף אי-סיום משפטם, בטענה, כי משבחרו הללו לשתוק במשפטם, טעמי הלכת קינזי אינם מתקיימים עוד בעניינם. בדיון שהתקיים ביום 10.1.05 הסכימו הסניגורים לבקשה, ושמיעת הראיות בתיק חודשה בחודש פברואר. עם השלמת שמיעת הראיות ביום 1.3.05, נדחה הדיון להגשת סיכומיהם בכתב.  

מטעם המאשימה העידו שני הנפגעים, זרביאלוב ודרבצ'וב, שנכחו בדירה יחד עם המנוח טרם האירוע ובמהלכו, ארבעה עדים שהתייחסו לאירועים עובר לתקרית ולאחריה, ושלושה אנשי משטרה שנטלו חלק בחקירת האירועים. לאחר הסכמת הסנגורים להעדת השותפים כאמור, העידו מטעם התביעה יוסי קוזוקין, שלומי יוסף ושלומי אזולאי. השניים הראשונים מיאנו להשיב לשאלות שהופנו אליהם על-ידי הצדדים, והשלישי חזר בו בעדותו מאמרותיו במשטרה שבהן הפליל את הנאשמים 1 ו-2, ובאורח חלקי גם את הנאשם 3. אמרותיהם במשטרה של העדים-השותפים הוגשו על-ידי המאשימה במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

בפרשת ההגנה העידו הנאשמים עצמם. הנאשם 1 העיד מטעמו את בועז לוגסי, אשר טען כי כוחות ההצלה הרפואיים בוששו להגיע לזירה, דבר שגרם, על-פי הנטען, למותו של המנוח מאובדן דם. ואולם; הטענה על השיהוי בטיפול הרפואי נזנחה בסיכומיו. הנאשם מס' 2 העיד את גרושתו, לשם הוכחת טענתו כי שהה בדירתה בסמוך לפני הארוע; וכן הזמין לעדות את אריק יוסף, אשר סירב להשיב לשאלות שהופנו אליו, ושהודעותיו במשטרה הוגשו על-ידי הסניגורים לשם קביעת ממצאים לפי סעיף 10א לפקודת הראיות.

עדויותיהם של הנפגעים ושל העד ברנוב

5.      ברקע לאירועים שהביאו לתוצאה הטראגית, ניצב סכסוך שנתגלע בין הקבוצות היריבות, בין-השאר, על-רקע מחלוקת כספית, סביב סכום של 700 ש"ח, בעקבות עסקה שבה קנה המנוח משלומי יוסף מכשיר אלקטרוני מסוג "פלייסטיישן", ושתי תקריות אלימות, שקדמו לאירוע הנדון, זאת בעקבות ביטול עסקת מכירת המכשיר האמור. כאמור, ביום 27.2.04 בסמוך לשעה תשע בערב נכנסה לדירה קבוצת אנשים, כשבידיהם סכינים ומברגים. חברי הקבוצה תקפו את המנוח ואת שני חבריו ופצעו אותם בסכינים בירכיהם. פציעתו של המנוח הייתה אנושה והביאה למותו.